כשאוהבים לא פוחדים, כשפוחדים לא אוהבים 

כשאוהבים לא פוחדים, כשפוחדים לא אוהבים 

משהו בהתגודדות המשולהבת הזו של חבורת הילדים לא "הריח" לי טוב. כדי לברר מה קורה, הקרבתי בעקיפה, כבדרך אגב, כאילו רוצה לבדוק אם חנות סמוכה פתוחה, כדי לשמוע באמת מה שהם עושים או מדברים,  מבלי שיזהרו ויפסיקו.

מה ששמעתי לא אהבתי, וכפי שחששתי, זה נשמע בערך כך :"תראה לה מה זה, מכוערת, מגעילה, מקללת, שתישרף" וכאלה...

זה הספיק, ולמרות שלא היה ברור לי במה מדובר, הבנתי שיש "מישהי" בצרה צרורה.

קרבתי עם שני הכלבים (זה תמיד עוזר, ובודאי לא מזיק כגורם מרתיע), ושאלתי בדרך אגב...מה קורה ?  

ואז ראיתי

התמונה מתוך העולם של עננת

 הזיקית הקטנה היתה מושלכת על הרצפה, ביניהם, ללא אפשרות מילוט, מאובנת מפחד, וניכר שחטפה קצת חבטות אם מהילדים או מזה שנחבטה ברצפה, ונראה שהייתה בהלם. שמחתי כי הבנתי שהגעתי ממש בזמן, עם עדיין פחדו לגעת בה משום כך כנראה היא חיה עדיין.

למה אתם עושים את זה? מה היא עשתה לכם?

מה את רוצה? היא קיללה אותי אז הראיתי לה מה זה אמר אחד הביריונים הקטנים.

קיללה? שאלתי כלא מאמינה למשמע האמונה הטפלה החדשה ששמעתי.

כן, מה את רוצה? זה היא התחילה. פתחה עלי פה, מסתכלת עלי ככה, ומקללת אותי. כולם יודעים שזיקית מסתכלת עליך ופותחת פה היא מקללת אותך, , .

באותו ברגע אז הבנתי שאם אמשיך לנזוף ולצרוח, אני יכולה לעשות זאת עד סוף כל הדורות, אך לא אשיג דבר.

הם בפלנטה אחרת, וצריך לגשת לזה שונה. אם אצעק ואבוא בטענה אדחף אותם לעמדת התגוננות, ואז לא אשיג הרבה ולא אצליח להטמיע בראש הקטן הזה כלום. ואז אולי הצלחתי למלט הזיקית הקטנה הזו ממר גורלה, אך לא עשיתי דבר הלאה, ליצורים הבאים שיפגשו חבורה זו....

נשכתי לשוני ובלעתי חזרה את הזעם והצרחות שלי, וחשבתי לעצמי, איך קודם כל אני "מחרימה" אותה מהם לרשותי שלי.

תיראו אמרתי להם כמה שיכולתי ברוגע, מי יותר גדול? אתם הוא היא? מי יותר חזק אתם הוא היא? כלשכל התשובות היה הרי ברור מה התשובות......הם נדו בראשם בלית ברירה כשידועה התשובה.

אז זה לא יפה שכולכם ככה מתנפלים על חיה קטנה מסכנה, זה לא לכבוד לכם. תארו לעצמכם שאני עכשיו אתנהג ככה למישהו מכם? זה לא חוכמה גדולה להרביץ למישהו שיותר קטן ממך, נכון?

הנה תראו, וניצלתי מהר את ההזדמנות, ניגשתי לזיקית הקטנה ולקחתי אותה בעדינות ביד לוודא שלא נפגעה. היא כמובן הסתכלה עלי ושוב פתחה את הפה והוציאה קולות...

את רואה? הם התחילו להגיד לי....תיזהרי היא שוב פעם מקללת.....

חייכתי אליהם, ואמרתי להם שאני לא פוחדת, ויכול להיות שזה לא כל כך נכון, היא סתם פוחדת ומנסה להראות שהיא גדולה וחזקה. היא קטנה ונבהלה מכל הילדים הגדולים האלה פתאום שתפסו אותה, סתם פוחדת...

והם כבמטה קסם לאט לאט הם התקרבו.....ואז ס'תכלתי עליהם מנסה לברר בעיניים מי מביניהם "המנהיג".

קלטתי, והבטתי לו בעיניים ושאלתי אותו, מסתכלת לתוך לעיניים שלו, אחד על אחד: נראה לך הוגן שמישהו חזק וגדול יתנפל ככה על מי שקטן ממש בהרבה ממנו? זה פייר לדעתך? מי צריך לפחד ממי? אתה ממנה? או היא ממך? וחייכתי אליו.

וחוץ מזה שאלתי אותו: אתה אוהב יתושים? אותי הם נורא מעצבנים ולא נותנים לי לישון, כן, הוא התחיל לספר שהם עוקצים אותו...הסברתי אז כמובן שהזיקית הזו שהם הפחידו התפקיד שלה והאוכל שלה הם היתושים, שהיא עושה לנו לכולנו טובה גדולה, ולהיפך אנחנו צריכים להגן עליה ולא לתת לאף אחד לעשות לה כלום כדי שיהיו יותר זיקיות וכדי שלא יהיו לנו כל כך הרבה יתושים....

ראיתי שהדברים שוקעים בראש, שהוא מתחיל לקבל תמונה אחרת. מצוין חשבתי לעצמי, עכשיו אני צריכה לנפנף אותם לעיסוק אחר, ולשים אותה באיזה מקום שהם לא יראו, ליתר בטחון.

חזרתי והדגשתי להם שהיא לא מקללת, היא פותחת את הפה כדי להרתיע אותם כי פוחדת, ואחרי שהיא תפסיק לפחד אשים אותה בשקט שתלך לדרכה, לעבודה שלה, לאכול יתושים, וביקשתי שיתרחקו כדי שהיא לא תפחד, שילכו לשחק במגרש או משהו כי היא רואה את ההמולה סביבה ומפחדת. וכך היה. 

סיפור דומה היה עם קיפוד קטן שמצאו ילדים כנראה ששיחקו בגינה ונדקרו ממנו, הם הקיפו אותו והחלו לתקוף אותו, לכדרר אותו – גם כי נרתעו ופחדו.

גם אז "החרמתי" אותו מהם אל החופש, אלא שאז לא ידעתי אם הצלחתי לעשות זאת לפני שנפגע.

התמונה מכאן

 עשיתי מה שיכולתי ולא רציתי שיראו היכן בדיוק שחררתי אותו אז גם אני עזבתי והלכתי.

ומחתול שחור לא נרתעים ופוחדים מבוגרים וגם ילדים -  פעם נתקלתי בתגובה עויינת אך לא פוגענית של ילדים כלפי חתול שחור שנקרה בדרכם. הצלחתי לרכך ולפוגג קצת את ההרגשה שלהם, כשהצגתי אפשרות אחרת לאמונה הטפלה הרווחת, בין היתר ציינתי שכשם שהם כהים יותר כי ככה השם ברא אותם, והרי הם בדיוק כמו כולם, גם החתולים האלה בצבע כהה, אבל הם אותו דבר כמו כל החתולים.

התמונה מאקיטה

 אצל ילדים קל יותר, יש להם לפעמים הגיון בריא יותר מלבוגרים והם פחות מקובעים. בעולם המבוגר, אצלנו, אינני נוחלת הצלחה כל כך מהר,  כי דברים יותר מקובעים ומושרשים בסטיגמות, הרגלים, דעות קדומות.

ואתם יודעים מה? אפילו ביחסים שבין בני זוג. אחת הסיבות שאשה מפסיקה לאהוב את בעלה היא כשמסיבה מסוימת היא מתחילה לפחוד ממנו. כאמור כשפוחדים לא אוהבים...

חשבתי לעצמי כמה פעמים, לא רק ילדים קטנים, גם אנשים מבוגרים, ולא רק לגבי זיקיות, גם בעלי חיים אחרים -  לכל אלה נשאר משהו מהפחד והרתיעה מבעל חיים מסוים, לכן הם נוהגים בו שלא כשורה. למעשה לא רק לבעל חיים זה או אחר, בכלל לגבי דברים אחרים בחיים, מהם פוחדים אם או בלי שמודעים לכך, כשאחר כך הרבה בפעולות שלנו בחיים ומעשים מושפעים מפחדים אלה: פחד מבעל חיים מסוים, פחד מגבהים, פחד מחושך, חשבתם על זה?

חבל שלא כל הילדים ובהחלט לא המבוגרים מכירים את הספר המופלא "פחדרון בארון", בו מסופר על מפלצת שהייתה כל לילה מפחידה ילד ולא נותנת לו לישון, והוא שנא אותה נורא. יום אחד הוא הסתכל וראה שהיא בוכה וגם נורא מפחדת מהחושך, אז הוא הזמין אותה לישון אתו במיטה, ומאז הוא לא פוחד יותר ממנה...

הלוואי והיה יותר קל לפוגג פחדים שונים של אנשים מדברים. בכל מקרה לגבי בעלי חיים שסופגים לפעמים את תוצאות הפחדים ביחס אלים ופוגעני אליהם שלו אין הצדקה.

זה משהו אחר כשמישהו מושפע מפחד ממשהו או ממישהו וזה משפיע על מהלך החיים האישיים שלו, וכשהוא פוגע ביצור חסר ישע, באחר, בשל פחד והתנגדות שמוטבעים בו. בהחלט משהו אחר.

לאלימות כלפי חסר ישע באשר הוא אין צידוק ותירוץ. מה הסיבה שלא תהיה היא צריכה להעצר באיבה אחרת ממשיכה, באם סיבתה פחד או נטיה לאלימות. לפעמים נראה שנטיה לאלימות שמטופלת בתחילתה, מתחילה כפחד ורתיעה ממשהו, ואז אם קולטים ומפוגגים זאת בזמן זה טוב לצדדים כולם.

בדיוק כמו מה שהיה עם הזיקית הקטנה, אם אוהבים לא פוחדים, אם פוחדים לא אוהבים...

שבוע טוב לכולם, הגדולים והקטנים 

עלה במקור כולל וידאו תמונות ולינקים בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2449282/